איך נעשיתי סופרת?
איך נעשיתי סופרת
מגיל צעיר מאוד ציירתי, אבל מהרגע שלמדתי לקרוא – ביליתי את רוב שעות הפנאי שלי בקריאה. כשהגעתי לכיתה ג' סיימתי לקרוא את כל ספרי הילדים שבספרייה העירונית, והתחלתי להתעניין בספרי נוער. ברוב המקרים סירבה הספרנית לאפשר לי לשאול ספרים שרציתי בטענה שאינם לגילי, ולכן התחלתי לחפש ספרים במקומות אחרים.
בספרייה הגדולה של סבי וסבתי מצאתי ספרי נוער ומבוגרים, וקראתי אותם בשקיקה. בספרייה שלהם מצאתי גם את אנציקלופדיית מכלל. נהגתי לקחת כרך אקראי מהמדף, לפתוח בעמוד אקראי, ולקרוא את הערך שעלה בגורל. הייתי ילדה סקרנית וצמאת דעת, והאנציקלופדיה פתחה בפני עולמות מרתקים רבים.
אחד הדברים שלמדתי מאנציקלופדיית מכלל הוא דבר קיומם של דינוזאורים. עד שפתחתי את כרך א' בערך "דינוסאורים" לא שמעתי על בעלי החיים הללו מעולם. הערך על הדינוסאורים לווה באיור אחד בשחור-לבן, איור שנראו בו חמישה סוגי דינוזאורים, והם שבו את ליבי והציתו את דימיוני. לא היו אז ספרי ילדים על דינוזאורים, ולא היו לי עוד מקורות מידע מלבד האנציקלופדיה. התחלתי להמציא סוגי דינוזאורים ולצייר אותם, עד מהרה מילאתי תיקיות ציור רבות בציורי דינוזאורים.
רציתי מאוד לגדל דינוזאור, אבל למרבה הצער הדינוזאורים נכחדו. הרהרתי הרבה בשאלה האם קיימת דרך שבזכותה יתאפשר לי לגדל דינוזאור. בדימיוני מצאתי את הדרך. דימיינתי שביום חמסין אשחק בגן המשחקים שמול ביתי. לפתע אבחין שאחד הסלעים מהמסלעה שבקצה הגן מתנדנד. אני אתקרב ואתבונן, פתאום הסלע יתבקע ומתוכו יצא גור דינוזאור. יתברר שהסלע היה ביצה מאובנת שהפשירה בגלל החמסין. אאסוף את הדינוזאור הקטן ואגדל אותו בביתי. דמיינתי עם אלו אתגרים ובעיות אתמודד כשאגדל דינוזאור בדירת שיכון קטנה, וכיצד ירגיש הדינוזאור.
לימים כתבתי את הסיפור והוא הפך לספרי הראשון: "הדינוזאור מרמת-גן".
ספר אחר שמצאתי בספריה של סבי וסבתי היה "האוייב מבעד למיקרוסקופ". זה היה ספר על אודות חייו ועבודתו המדעית של לואי פסטר. לואי פסטר ועולם מדעי החיים כבשו אותי. התחלתי להתעניין בנושא וקראתי כל ספר ביולוגיה, זואולוגיה ובוטניקה שהצלחתי להשיג.
כשהייתי בת 10, אותרתי כמחוננת. הייתי בין התלמידים של המחזורים הראשונים בחוגים של אריקה לנדאו. המודעות לילדים מחוננים הייתה אז בראשיתה. רוב האנשים חשבו ש"מחונן" ו"גאון" זה היינו הך. הייתי תלמידה מצטיינת, אבל רחוקה מלהיות גאונה. המחוננות שלי התבטאה ביצירתיות. החלטתי לא לספר לילדים בכיתה שאני מחוננת. לא רציתי שיצפו ממנו לגאונות, לא רציתי שיראו בי עוף מוזר, שיתרחקו ממני. הייתי ילדה מקובלת ואהודה, לא רציתי שזה ייפסק. ניהלתי חיים כפולים. בבית הספר השתלבתי, הייתי כמו כולם. בבית – קראתי ספרי פרוזה עבי כרס וספרי מדע. חלק מהספרים עוררו בי מחשבות רבות. לא היה לי עם מי לחלוק את המחשבות שלי, וגם את הבדידות שהרגשתי לפעמים, ולכן התחלתי לכתוב יומן.
עד מהרה התמלא היומן גם בסיפורים. לצד תיקיות הציור הלכו ונערמו מחברות מלאות סיפורים.
ילדותי חלפה כששני תחומי עניין שונים זה מזה מלווים אותי ומלהיבים אותי. התחום האחד היה ספרות, קריאה, כתיבה וציור. התחום השני היה מדעי החיים. בתיכון התלבטתי בין מגמה ספרותית לבין מגמה ביולוגית. בחרתי בביולוגית. זו נראתה לי בחירה מעשית יותר.
לאחר שסיימתי את שירותי הצבאי שוב התלבטתי מה ללמוד באוניברסיטה, באיזה כיוון לבחור – ספרות? אומנות? אדריכלות? ביולוגיה? בסופו של דבר נרשמתי ללימודי ביולוגיה. בהשראת גיבור ילדותי, לואי פסטר, תכננתי להיות מדענית ולפתח תרופות וחיסונים.
לקראת סיום לימודי הביולוגיה הגעתי למסקנה שלא אהיה מדענית. אמנם עיסוק במדע מחייב חשיבה יצירתית, אבל בי בערה יצירתיות מסוג אחר. רציתי לכתוב ולאייר.
כתבתי ואיירתי ספר ילדים ששמו "זואי, הדינוזאור האחרון" ופרסמתי אותו. הספר זכה להצלחה והוא מושאל עד היום בספריות הציבוריות, גנזתי אותו עקב כשלים באיכות ההדפסה.
התחלתי לעבוד במשרד פרסום בתפקיד קופירייטרית – רעיונאית. יש דימיון רב בין יצירת מודעת פרסומת ליצירת ספר ילדים. בשני המקרים מדובר בטקסט שמלוּוה בתמונה. המסר של המודעה נובע מהשילוב בין הטקסט לתמונה. לעיתים התמונה רק מלווה את הטקסט, ולעיתים התמונה מעניקה לטקסט משמעות שאינה מופיעה במילים, או מוסיפה לטקסט רובד נוסף.
במקביל איירתי ספרים והשתתפתי בתערוכות איור.
מהרגע שגיליתי את הקורסים של ספריית בית אריאלה, למדתי בכל הקורסים שהוצעו בספרות ילדים ובאיור. בשנים האחרונות אני לומדת לתואר שני בתוכנית למחקר תרבות ילדים ונוער באוניברסיטת תל-אביב.
בינתיים נולדו לי ילדים, עזבתי את משרד הפרסום ועברתי לעבוד במשרד ממשלתי.
כל הזמן המשכתי לכתוב. כשבתי הבכורה הגיעה לכיתה ג', הכרתי בזכותה ספרי נוער-צעיר, ספרים לילדים בני 8-12. כשהייתי ילדה כמעט לא היו ספרים כאלה בספרייה העירונית שלי. הבנתי שהסיפורים הארוכים שאני כותבת, שאינם ספרי ילדים, ואינם ספרי נוער, מתאימים לנוער צעיר, והחלטתי לנסות להוציאם לאור.
בשנת 2008 יצא לאור ספר הנוער הראשון שלי, "הדינוזאור מרמת-גן", בהוצאת הקיבוץ המאוחד. הספר התקבל למצעד הספרים ונמכר באלפי עותקים. בשנת 2016 יצא לאור ספרי השני, "לב היער". הספר קיבל ביקורות נפלאות, היה מועמד הפנקס לספר הנוער הטוב ל-2016, ומועמד לפרס גפן 2017. הספר נמצא ברשימת הספרים המומלצים של ספריית בית אריאלה וברשימת "ספרות שווה" של מנהיגותה. הספר התקבל לסל תרבות לבתי ספר יסודיים, ואני מקיימת מפגשים עם תלמידים ומשתפת אותם בהשראה לכתיבת הסיפור ובתהליכי הכתיבה והאיור של הספר.
אני כותבת לאט, מוחקת הרבה ומנסחת מחדש, מתלבטת, עורכת ומשכתבת כל סיפור עשרות פעמים. זו הסיבה שכתיבת כל ספר ארכה שנים אחדות, ועברו שנים ארוכות בין שני הספרים.
בימים אלה אני עובדת על איוריו של הספר השלישי שלי. יש לי עוד שני כתבי יד מוגמרים לשני ספרים נוספים. אני מקווה שהספרים הבאים שלי יצאו לאור בקצב מהיר יותר.
