בכל מקום ובכל זמן ילדים שונאים לצחצח שיניים

על מפגש עם שירי ילדים מתורגמים מיידיש, ואיור אחד מהם
SHINAYIM

לצד הכתיבה אני עוסקת גם באיור וחברה באגודת המאיירים שנים רבות. מדי פעם אנחנו מקבלים הצעות להשתתף בתערוכות. לא בכל התערוכות השתתפתי, כי לא תמיד הנושאים עוררו בי השראה.

לפני מספר חודשים קיבלנו פניה להשתתף בתערוכת איורים לשירי ילדים שתורגמו מיידיש. השירים תורגמו על יד בני מר, אויירו על ידי מיכל אריאלי, ויצאו לאור בשנת 2012  בספר ששמו אף על פיל בהוצאת כתר. בקריאה ראשונה של השירים, לא התחברתי אליהם. הם נראו לי גלותיים, רחוקים מעולמי, ולא העירו בי דבר: נופים זרים, מקצועות שכבר חלפו מהעולם – סנדלרים, חייטים, טוחנים, ילדים ששמם אברמל, אתל, יוסל. חשבתי שזו תהייה אחת התערוכות שלא אשתתף בה. כעבור מספר ימים קראתי שוב את השירים, והפעם מצאתי ביניהם שירים שמצאו חן בעיני, במיוחד השיר הזה:

אומרים לכם תצחצחו

את שיניכם ולא תלכו

אל הרופא. איני מסכים.

ניבי הכלב חזקים,

אך הוא, אחרי הארוחה,

אינו מכניס לפה משחה.

אומרים שמי שלא נועל

את נעליו – הוא משתעל.

אז למה כל הברווזים

בכל מקום הם מעיזים

ללכת יחד יחפים

ולא צריכים בכלל רופאים?

אז למה שוב ושוב לנעול,

להתרחץ, מותר לשאול?

השיר נקרא בשביל מה וכתב אותו שניאור וסרמן

 הילד הדובר בשיר מצא חן בעיני – הוא שואל שאלות שיש בהן טעם! נראה לי שהוא יודע שדעתו תתקבל בביטול, ושישלחו אותו להתרחץ, וכשהוא אומר 'מותר לשאול?' זו שאלה רטורית. אם הוא באמת היה שואל, הוא לא היה מוסיף 'מותר לשאול?'

החלטתי לנסות לאייר את השיר הזה. חיפשתי סצנה שיש בה ברווזים, ילד, כלב, בוץ. עשיתי מספר סקיצות, עד שצצה בראשי הסצנה. חצר קטנה, ילד עומד יחף בבוץ ומאכיל ברווזים, וכלב נדחף ביניהם ומבקש מהילד לשחק איתו. הברווזים אוכלים, וגם לכלב יש משהו בפה, כך שיש התייחסות לאכילה ולניבים המוזכרים בשיר.

השיר עוסק בהטלת ספק ובקריאת תיגר על כללים וחוקים. הילד נמצא בחצר מגודרת, והצמחים הפראיים שבחוץ כאילו מנסים לפרוץ מבעד לקורות הגדר, מתנגדים לגבול שנקבע להם. בשמיים עפות ציפורים שמסמלות חופש, גם להן אין גבולות ומגבלות.

התלבטתי אם לצייר ילד בעל חזות יהודית גלותית, ולבסוף החלטתי שלא. ילד הוא ילד בכל מקום ותקופה, ליצירה ספרותית טובה יש איכות אוניברסלית. יחד עם זאת, רציתי להוסיף רמז לעיירה יהודית, ולכן הוספתי את העז שעומדת על הגג. גם היא עסוקה באכילה (ולא נוהגת לצחצח שיניים), וגם היא לא מצייתת לגדרות – היא לא בחצר המשק וגם לא על הקרקע.

boy ducks

טיפ-טיפה על ספרות ילדים יידית

לא הכרתי ספרות ילדים יידית, מלבד שיריה של קדיה מולודובסקי שתורגמו לעברית. התברר לי שהיו עוד רבים. ספרות ילדים ביידיש פרחה בראשית המאה העשרים, ולא רק במזרח אירופה, אלא גם בארצות הברית, בקנדה ובארגנטינה. בארצות אלה יצאו לאור ספרי לימוד, מקראות, ספרי ילדים ועיתוני ילדים שפרסמו בהם יצירות ספרותיות, מקוריות ומתורגמות. היצירות נכתבו לטווח גילים רחב ובמגוון ז'אנרים: שירי משחק וספירה לפעוטות, שירים לילדים גדולים יותר, סיפורים מהווי החיים והסביבה הקרובה, סיפורי עם ואגדות. שניאור וסרמן שאת שירו איירתי נולד בפולין והיגר בצעירותו לארגנטינה. הוא היה מורה וסופר פורה שכתב לילדים ולמבוגרים.

התערוכה

התערוכה נפתחת ב 23.2, בשבוע שבו חל יום שפת האם הבינלאומי, ותוצג בבית יד-לבנים בראשון-לציון עד סוף חודש מרץ.

hazmana

*

רונית ש' דינצמן

[email protected]

שתפו:

Share on facebook
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on email
admin

admin

פוסטים קשורים

טוק טוק טוק דופקים בדלת!

בכל יום בשעת צהריים, הולך הילד חיים מקומה שתיים, לבקר את השכנה יעל מקומה אחת. יש להם טקס קטן של שתייה קקאו וקפה בצוותא, ואחר