מעשה בחמישה בלונים

40 שנה אחרי
קטן בול

בשנת 2014 פורסם קול קורא לתערוכה לכבוד 40 שנה ל"מעשה בחמישה בלונים" מאת מרים רות. מאיירים נקראו להוסיף איור שמתרחש 40 שנה אחרי הסיפור. לא הייתי צריכה לחשוב מה לצייר, הרעיון הבליח במוחי מייד. הוא בעצם כבר היה שם קודם.

תמיד כשאני מסתכלת בתמונות ישנות של כיתות או קבוצות ילדים, אני שואלת את עצמי אם יש ביניהם מישהו שלא זכה להתבגר, להזדקן, אם יש ביניהם מישהו שגזר דין מוות כבר מרחף מעליו. האיור האחרון בספר שאיירה אורה אייל מראה את חמשת הילדים מגבם, מנופפים לבלון האדום של אלון.

האיור שלי ממשיך את האיור הזה

הבלון באיור שלי יכול להיות מטפורי. מהלך חייו הטבעי של בלון הוא להיווצר, להתמלא אוויר, לגדול, ולהתרוקן. הבלון האדום הזה לא השלים מהלך חיים מלא, הוא קפא בזמן. נותר צעיר לנצח.

הבלון באיור שלי יכול להיות קונקרטי. חפץ, צעצוע ילדות, שהותיר חייל שנפל. כמו צעצועי ילדות, חפצים, אוספים, דגמי מטוסים, מתנות יום הולדת שלא הספיק לקבל, שהותיר דודי שמואל ישראל שנהרג בעת מילוי תפקידו חודש לפני יום הולדתו ה 20.

התערוכה ששמה היה "שלום שלום בלון אדום" הוצגה במרכז מרים רות לספרות ילדים שבמכללת אורנים, ומשם נדדה למקומות נוספים. קיבלתי אינספור תגובות על האיור שלי, הוא נגע בלבבות רבים.

שתפו:

Share on facebook
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on email
admin

admin

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים קשורים