איידה וג'יימי הם שני אחים שמתגוררים בלונדון עם אמם בדירת חדר עלובה. איידה בת 10, ג'יימי בן 6. השנה היא 1939, רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. איידה וג'יימי סובלים מהזנחה קשה ומאלימות של אמם. לג'יימי יש מפלט – הוא משחק ברחוב מבוקר עד ערב, מטייל לרחובות רחוקים, פוגש חברים. איידה כלואה בדירה. אמם לא מרשה לה לצאת כי היא מתביישת בנכותה של איידה. אחת מכפות רגליה של איידה מעוותת ומסובבת כלפי מעלה. איידה אינה יכולה ללכת. היא מתניידת בזחילה. איידה בת העשר גם לא הולכת לבית הספר.
בשלב מסויים לאיידה נמאס והיא מאמנת את עצמה לעמוד זקופה וללכת למרות הכאבים הקשים שזה גורם לה. היא מתאמנת בדירה הצפופה כשאמה לא נמצאת. כשהמלחמה מתקרבת לאנגליה, ומעל לונדון מרחף איום הפגזות, מחליטה הממשלה לפנות את ילדי לונדון למשפחות באיזורים כפריים כדי להגן על חייהם. האם מתכוונת לשלוח רק את ג'יימי, היא טוענת שאף אחד לא ירצה לארח ילדה נכה כמו איידה.
ביום הפינוי, בשעת בוקר מוקדמת מאוד, חומקת איידה עם אחיה מהבית. במאמצים קשים היא הולכת איתו אל מקום הכינוס – בית הספר.
כשהילדים מגיעים אל הכפר כולם מאומצים על ידי משפחות, איידה וג'יימי נשארים אחרונים. אף אחד לא רוצה בהם כי הם מוזנחים ומלוכלכים. האחראית על קליטת הילדים בכפר כופה על אישה מבוגרת וערירית לקחת אותם לביתה.
מכאן מתחיל סיפור של ריפוי וצמיחה לאיידה וג'יימי.
איידה וג'יימי לומדים לקבל אהבה ולומדים שקיימת בעולם חמלה. הם משלימים ידע בסיסי שחסר להם בכל תחומי החיים. איידה מקבלת קביים שמאפשרים לה ללכת, ומכירה אנשים שמחבבים אותה. בהמשך היא לומדת לרכוב על פוני – דבר שמעניק לה תחושת עוצמה וחופש.
גם באישה שאימצה אותם מתחולל תהליך של ריפוי וצמיחה. בין השורות מבינים שהיא סבלה מדיכאון אחרי שאיבדה את חברתה לחיים. הילדים העניקו לחייה סיבה לקום בבוקר, ומשמעות.
המלחמה שהצילה את חיי הוא סיפור על מלחמה פרטית לעצמאות, על רקע מלחמת עולם.
זהו סיפור מרתק, מרגש ומרומם נפש על אומץ, נחישות, חמלה ואהבה שאינה תלויה בדבר.
הספר זכה בפרס ניוברי ובפרסים נוספים.
276 עמודים, מתאים לנוער צעיר ולנוער.
כתבה: קימברלי ברובייקר בראדלי, תרגם: אמנון כץ, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
