כשהייתי בכיתה א’ שלח אותי בית הספר למבחני איתור מחוננים במכון לנוער שוחר אומנות ומדע של אריקה לנדאו. במהלך השנתיים שלאחר מכן עברתי מבחנים וראיון, ובתחילת כיתה ה’ הגיעו התוצאות: אני מחוננת. התקופה: שנות השבעים. המושג “מחונן” לא היה מוכר, גם ההורים שלי לא שמעו אותו לפני שנשלחתי למבחנים. מדי פעם קראנו בעיתונים, במדור “חדשות מוזרות” על ילדים גאונים שיודעים שמונה שפות בגיל שמונה, ומתחילים ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה בגיל 12. בטלויזיה כיכב רון קרייטלר, ילד גאון שנראה ונשמע כמו פרופסור קטן.
החלטתי לא לספר לאף אחד שאני מחוננת. הייתי ילדה מקובלת, המורים והילדים פרגנו לכישרונות שלי, הציורים שלי קישטו את קירות בית הספר ואת המחברות של חברותי, החיבורים שלי פורסמו בעתון בית הספר. חשבתי שאם אספר שאני מחוננת זה יעורר רתיעה או קנאה, או ייצור ציפיות כלפי. אמנם הייתי תלמידה מצטיינת, אבל ממש לא גאונה כמו הילדים מהעיתונים או כמו רון קרייטלר. עד היום אני חושבת שזו הייתה החלטה נבונה.
הרבה משעות הפנאי שלי ביליתי בקריאה. הספריה הייתה בשבילי מקום מופלא, אבל הייתי הולכת אליה במועקה מהמפגש עם הספרנית. אינספור פעמים היא לא הרשתה לי לשאול ספר בטענה שאינו מיועד לגילי. אינספור פעמים נאלצתי להתפשר ולשאול ספרים שעניינו אותי פחות.
בפינת הספריה היה חדרון קטן, שניצבו בו מדפים של ספרי מידע ואנציקלופדיות. מצאתי שם סדרת ביוגרפיות, ומדי כמה שבועות שאלתי ספר מהסדרה. לספרים האלה לא התנגדה הספרנית. אחר-צהריים אחד בחרתי ספר מהסדרה וניגשתי אליה כדי שתחתים אותו. היא לקחה את הספר, נעצה בי מבט ואמרה (ציטוט מדוייק): “תגידי, את אחת מהילדים ה א ל ה ?, את מחוננת?”
הסמקתי ונאלמתי. היא דיברה אלי כאילו הייתי “פריק”, יצור מוזר, ונוסף לכך היא חשפה את הסוד שלי, “הוציאה אותי מהארון”, מול כל ילדי השכונה.
יותר מ 30 שנה חלפו מאז. כבר מובן ההבדל בין מחוננים לבין גאונים, ולא מצפים מכל ילד מחונן שילמד מתמטיקה באוניברסיטה בגיל 12. כיום מקובלת תיאוריית האינטליגנציות המרובות. גארדנר, הוגה התיאוריה, תיאר 8 סוגי אינטליגנציה:
אינטליגנציה מילולית: יכולת להשתמש במילים בצורה אפקטיבית בכתב ובעל-פה. יכולת כתיבה, יכולת רטורית.
אינטליגנציה לוגית-מתמטית: יכולת להבין סמלים, לאתר מבנים לוגיים, להסיק מסקנות, לחשב חישובים מורכבים.
אינטליגנציה מרחבית: תפישה חזותית מדוייקת, יכולת להציג בצורה גרפית רעיונות חזותיים ומרחביים. רגישות לצבע, קו, צורה ונפח.
אינטליגנציה מוזיקלית: יכולת לזהות צורות מוזיקליות, לעבד אותן, ולהוציאן אל הפועל.
אינטליגנציה גופנית-תנועתית: יכולת לשלוט בתנועות הגוף בצורה מיומנת, על מנת להביע רעיונות ורגשות.
אינטליגנציה תוך אישית: מודעות עצמית גבוהה, ידיעת החוזקות והחולשות.
אינטליגנציה חברתית: רגישות לזולת, יכולת להבין אחרים, לעמוד על מצב רוחם, רגשותיהם, מניעיהם וכוונותיהם, ולפעול היטב בתוך כל אלה.
אינטליגנציה נטורליסטית: יכולת להבין את הסביבה הטבעית ולהתנהל על פיה, יכולת התמודדות עם תופעות טבע ואיתני טבע.
כריכת הספר
המלצה על ספר: “החיים חלקי 7″ מאת הולי גולדברג סלואן
גיבורת הסיפור היא וילו, ילדה בת 12, שנראית קטנה לגילה. וילו היא גאונה. היא אוהבת לקרוא, יש לה ידע כללי רחב, היא חובבת גינון ויש לה חיבה מיוחדת למספר שבע. בתחום החברתי היא חלשה יותר, היא נחשבת מוזרה ואין לה חברים. לאחר שסיימה את בחינת המשווה של בתי הספר של מדינת קליפורניה תוך 18 דקות, וקיבלה עליה ציון מושלם, היא נחשדת בהעתקה ונשלחת לשיחות אצל דֶל, היועץ החינוכי של בית הספר. היועץ, שנכשל בכל מקומות עבודתו הקודמים, מנסה להבין את הילדים שנשלחים אליו לייעוץ באמצעות סיווגם לארבעה סוגים. וילו לא מתאימה לאף אחד מהסוגים. בפינת ההמתנה לחדרו של היועץ מתיידדת וילו עם מאי, ילדה בת ארבע-עשרה שאחיה, קואנג-הא, מגיע לשיחות עם היועץ. זמן קצר אחר כך נהרגים שני הוריה של וילו בתאונת דרכים. שני הוריה של וילו היו בנים יחידים. אין לה אחים, אין דודים, אין בני דודים. היא נותרת לבדה בעולם. זו הפעם השניה בחייה הקצרים שהיא נותרת לבדה, כי וילו היא ילדה מאומצת.
מאי חברתה מתגייסת לעזרתה, וסוחפת אחריה את אמא שלה ואת אחיה. מכאן מתחילה שרשרת אנושית של מעשים טובים.
מתברר שמאי ומשפחתה גרים בתוך חניון קטן שהוסב לדירת מגורים. למאי ולאחיה אין אב, ואמם, פאטי, מפרנסת אותם מעבודתה בסלון ציפורניים. באופן מופלא מצליחה פאטי, אם חד הורית, עניה, מהגרת (ילידת ויאטנם) להניע את הדברים לטובת כולם. כישוריה של האם לא מופיעים ברשימת סוגי האיטליגנציה. אני הייתי מכנה את כישוריה “אינטליגנציה מעשית-הישרדותית” מאי בת הארבע-עשרה תורמת גם היא את חלקה. בזכות האינטליגנציה החברתית שלה – הרגישות שלה – מצליחה ליצור קשר עם וילו ההלומה, השותקת, מוכת היגון. בזכות האינטליגנציה המילולית שלה ויכולת השכנוע שלה, מצליחה מאי לצאת ממצבים לא נוחים. קואנג-הא, הנער הבעייתי שנשלח לשיחות עם יועץ בית הספר, מתגלה כנער שניחן בכשרון ציור, בחוש אסתטי ובתבונת כפיים. דל, היועץ הכושל, מתגלה כבעל אינטליגנציה תוך אישית גבוהה. הוא מודע לחולשותיו ולכן מעביר לפאטי את השליטה בחייו ובחייה של וילו, ובכך מאפשר לוילו חיים טובים יותר מהחיים שציפו לה כחוסה במוסד אומנה.
וילו היא גאונה. שאר הדמויות בספר הן אנשים “רגילים”, חלקם בעלי היסטוריה של כישלונות (היועץ דל והנער קואנג-הא), אבל הם מתגלים כבעלי אינטליגנציות מרשימות לא פחות מזו של וילו הגאונה. זהו אחד המסרים היפים ומעוררי ההשראה בסיפור.
המפגש עם וילו משנה לטובה את חייהם של הסובבים אותה, ומאפשר להם לבטא את הטוב שבהם. סביב וילו מתגבשת משפחה קטנה. שילוב החוזקות של כל אחד מבני המשפחה הזו והסינרגיה הנוצרת ביניהם, משנים לטובה את חייהם של כולם, כנגד כל הסיכויים. זה ספר על היופי שבשונות בין אנשים, ועל המכנה המשותף ביניהם: הרצון להשתייך. ספר על אובדן גדול ועל התאוששות וצמיחה. ספר על אהבה, על מסירות, ועל משפחות אלטרנטיביות שהקשר ביניהן אינו קשר של דם אלא קשר של לב ונפש. הספר מעניק חווית קריאה מרגשת ומלאת תובנות. מומלץ ביותר.
