המלצה על הספר 'ילדות טובות' מאת ד"ר גילה דנינו-יונה

על האופן שבו ספרות ילדים משפיעה על גיבוש זהויות מגדריות וחברתיות באמצעות הטקסטים, האיורים, והשילוב ביניהם.
TOVOT

לספרי ילדים תפקיד חשוב בתהליך הסוציאליזציה החברתית והמגדרית של ילדים. לאיורים תפקיד חשוב ביותר, מאחר שבגיל הרך תשומת לבם של הילדים מופנית במידה רבה אל האיורים. לעיתים האיורים חותרים תחת הטקסט, מגחיכים אותו, או מאירים אותו באור מסויים, והמסר שהם מעבירים נקלט אצל הילדים באופן עמוק יותר מהמסר של הטקסט.

הספר ילדות טובות מאת ד"ר גילה דנינו-יונה, הוצאת רסלינג, מקיים דיון ביקורתי בטקסטים ובאיורים של ספרי ילדים ישראליים מוכרים ואהובים שיצאו לאור מסוף שנות השבעים ועד שנות האלפיים.

 הספר מתמקד בשלושה נושאים

תנועה ודימוי גוף

בנים תופשים מקום גדול יותר במרחב, כשהם צועדים קדימה הם מישירים מבט. בנות ונשים מצויירות לעתים קרובות עם מבט מופנה הצידה, לעתים קרובות עם יד או אצבע בפה. פוזה אופיינית נוספת לנשים ולילדות – שילוב הידיים מאחורי הגב או בקדמת הגוף, בעוד הבנים מצויירים בפישוט איברים ותוך כדי תנועה. כך מאופיינות הבנות והנשים בהססנות, בילדותיות ובתפיסת מקום מצומצם במרחב.

SHAY

באשר לרזון ושמנות – ילדות ונשים רזות הן המראה השכיח באיורים. סבתות ונשים מבוגרות מצויירות כשמנות. ילדות ונשים שמנות מוצגות כגרגרניות שאינן שולטות בתיאבונן, בעוד שלגבי בנים התיאורים עדינים יותר וביקורתיים פחות.

אלימות

בתיאורי אלימות של בנים חוזרים שני מוטיבים מרכזיים: חוסר אחריות וחוסר ענישה. מעשים אלימים זוכים להגדרות מרוככות: שובבות, מעשה קונדס. האחריות לא מוטלת על הילד האלים – אלא על ישות שנכנסה בו – "הילד הרע". הילדים האלימים לא נענשים ולא מתנצלים, כי הם לא היו אחראיים למעשיהם. האחראים הם  הילדים הרעים שנכנסו לתוכם. כך נוצרת תפישה שהתנהגות אלימה היא חלק מרפרטואר ההתנהגות הנורמטיבי של בנים.

בנים מגיבים באלימות על אלימות נגדם. נשים אינן מגיבות באלימות אפילו במקרים שתגובה כזו הייתה זוכה להצדקה ונחשבת להתגוננות. בנות מגיבות בבכי ובעלבון. ספרי ילדים לא מציגים את האופציה שבנות יתנגדו או יחזירו באלימות, דבר שמקבע תפישה שלנשים אין זכות להתנגד.

דמויות נשיות בעלות כוח או אלימות הן שוליות ביותר. במקרים של דמויות נשיות כאלה – הטקסט ממעיט בערכן או שהאיור מגחיך אותן. לדוגמה דודה בעלת חגורה שחורה בקארטה שנחלצת לעזרת אחיינה בחליפת קארטה  עם חגורה שחורה, כשהיא נועלת בנעלי עקב אדומות.

בנות ובנים, גברים ונשים – במרחב הפרטי או במרחב הציבורי

נשים פועלות בתוך הבית, בתוך המרחב הפרטי. גברים יוצאים אל המרחב הציבורי לצורך עבודה וגם כדי להגשים חלומות. בנים יוצאים גם הם אל המרחב הציבורי, נודדים למחוזות מסוכנים, מתמודדים עם הטבע בעזרת תושיה ואומץ, וחוזרים מחוזקים ובוגרים. כאשר בנות יוצאות אל המרחב הציבורי זו יציאה מדומיינת  או שהן יוצאות אל המרחב הקרוב והמוכר – הדרך לגן ובית הספר. הן חוזרות הביתה עקב צו המחייב אותן לשוב, ומוצאות בבית נחמה.

ספרים מעטים מתארים בנות יוצאות אל המרחב הציבורי מתוך בחירה ומתנהלות בו בתעוזה ובביטחון.

בספר "ילדות טובות" פגשתי ספרי ילדים שחלקם עוררו בי חוסר נוחות, ובחרתי לא לקרוא אותם לילדי. לא תמיד יכולתי להסביר לעצמי במדוייק מה מטריד אותי בספרים אלה. ספרה של דנינו-יונה  העניק לי כלים ומושגים לבחינת ספרי ילדים ונוער מהזווית המגדרית והפמיניסטית.

שתפו:

Share on facebook
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on email
admin

admin

פוסטים קשורים

טוק טוק טוק דופקים בדלת!

בכל יום בשעת צהריים, הולך הילד חיים מקומה שתיים, לבקר את השכנה יעל מקומה אחת. יש להם טקס קטן של שתייה קקאו וקפה בצוותא, ואחר