בתחילת הספר אנו פוגשים ילדה אפריקאית עליזה שעושה "גלגלון" בחצר ביתה שבכפר. היא מספרת שדודתה קראה לה "גלגלונת" אבל הפסיקה לעשות זאת כשפרצה המלחמה.
אחר כך מספרת הילדה: "באנו למדינה הזו כדי לחיות פה בשלום". באיור נראית מדינה מערבית. כשם שלא ידענו באיזו מדינה באפריקה נולדה הילדה, אנחנו לא יודעים לאיזו מדינה היא היגרה/ נמלטה, אבל זה לא משנה. לזיכרונות, לצלילים ולמילים של ארץ הולדתה קוראת הילדה "השמיכה שלי". היא נזכרת בגעגועים איך עטפה אותה השמיכה שלה. השמיכה הזו מצויירת כשמיכה רקומה בצורות עגולות, בגוונים חמים ובטכניקה של צבעי גואש סמיכים.
בארץ החדשה הכל זר ולא מובן לילדה האפריקאית, היא לא יודעת את השפה, ומרגישה עצובה ואבודה. בגינה הציבורית מחייכת אליה ילדה מקומית, לבנה, ומתיידדת איתה. אט אט לומדת הילדה האפריקאית מחברתה החדשה מילים בשפה המקומית. אט אט היא צוברת חוויות נעימות מהמפגשים בגינה עם חברתה החדשה. הילדה האפריקאית יוצרת לעצמה שמיכת מילים וזכרונות חדשה. השמיכה החדשה מצויירת כשמיכת טלאים, מסוג השמיכות שמכינים בעבודת יד מסורתית באירופה ובאמריקה הצפונית:
גווני השמיכה החדשה קרים, והיא מורכבת מטלאים – צורות גיאומטריות חדות. הטכניקה היא צבעי מים שקופים.
לא רק השמיכות מצויירות בצבעים מנוגדים ובטכניקות שונות, אלא גם הילדות והנופים. אפריקה והילדה האפריקאית מצויירות בצבעי גואש סמיכים בגוונים חמים. הארץ החדשה והילדה הלבנה מצויירות בצבעי מים שקופים בגוונים קרים. האיורים בצבעים החמים והסמיכים משתלבים היטב עם האיורים שצבעיהם קרים ושקופים, ויוצרים הרמוניה נעימה. לא מפתיע שהספר זכה בפרס הספר המאוייר הטוב ביותר באוסטרליה לשנת 2015.
מילים וזיכרונות נעימים כשמיכה מחממת ועוטפת, היא מטאפורה נפלאה ומלאת קסם. בזכות הפיוטיות מצליח הספר להתמודד עם סוגייה פוליטית וחברתית בוערת ולתווך אותה לילדים. יחד עם זאת, הספר נפלא גם בלי ההקשר של נושא הפליטים. הוא יכול להיקרא פשוט כסיפור של הגירה והיקלטות במדינה חדשה.
.
כתבה אירנה קובלנד, איירה פריה בלקווד, הוצאת אגם.
רונית ש' דינצמן
