גיבור הספר הוא ילד שמדמיין מה היה עושה אילו היה הופך לבעלי חיים שונים – קוף, ג'ירפה, כלב, חולד, ועוד. בעלי חיים אחדים היו מאפשר לו לעשות דברים מצחיקים, לדוגמה: "אילו הייתי קוף הייתי עושה פרצופים לרופא, ואף אחד לא היה אומר לי: תפסיק זה לא יפה!" מצחיק במיוחד התיאור מה היה עושה אילו היה תמנון.
בעלי חיים אחרים היו מעניקים לו יכולות שימושיות: לדוגמה: אילו היה גחלילית הנורה שלו הייתה נדלקת ברגע שהיה פוחד בחושך.
כחובבת חתולים התאכזבתי שבעל החיים היחיד שהילד לא מוצא בו שום דבר משעשע או שימושי הוא חתול: "אילו הייתי חתול, גם אם הייתי מנסה בכל הכוח, לא הייתי יכול לנבוח".
בסוף הספר הילד מגיע למסקנה שמכל החיות הוא הכי אוהב להיות הוא עצמו. באיור הוא נראה מחייך וקורא ספר (את הספר הקודם בסדרה). האיור מסביר לנו מדוע הוא אוהב להיות הוא עצמו. זה מפני שכילד, בן אנוש, הוא נהנה מהיתרון ומהשעשוע שאף בעל חיים לא נהנה ממנו – קריאת ספרים.
נראה לי שהאיור האחרון גם מבהיר מדוע הילד לא מצא יתרון או שעשוע בלהיות חתול – מדובר בילד שיודע לנבוח! (אני מכירה כמה ילדים שמפליאים לחקות קולות נביחה). כלומר: הילד בוחן באופן מפוכח מה ירוויח ומה יפסיד אם יהפוך לבעלי חיים שונים, ולבסוף מגיע למסקנה שכילד הוא הכי נהנה, בגלל הספרים ובגלל הנביחות השובבות שלו.
ספר שהוא תרגיל מחשבתי שופע שעשוע והומור, שבתוכו מסתתר מסר על ההנאה מספרים ומקריאה בכלל.
החריזה מושלמת והספר קצבי וקולח.
האיורים מרהיבים. עשירים בפרטים, משעשעים, ומזמינים התבוננות וגילוי פרטים מעניינים וסיפורים שמסתתרים בתוכם. אחד האיורים הנפלאים בהקשר הזה הוא איור החולד שסביבו עולם תת קרקעי עשיר. באיור הכלב הרקע הוא רחוב ומסתתרת בו עטיפת תקליט מפורסם. באיור הגחלילית הסביבה היא יער, ואור הגחלילית חושף רמזים למשלי חיות מפורסמים שמתרחשים ביער – ארנב וצב, וגם שועל.
ספר נהדר לפעוטות, וגם מותאם להם בגודלו ובעמידותו (ספר קרטון קשיח).
.
רונית ש' דינצמן
