צִ'יאוּנֶה סוּגִיהַארַה היה דיפלומט יפני מבריק. הוא מילא שורת תפקידים חשובים לפני שנשלח לליטא כקונסול יפן.
כאשר כבשו הכוחות הסובייטים את ליטא, החליט סוגיהארה לעזור ליהודים להימלט מהנאצים. הוא עבד בשיתוף פעולה עם הקונסול ההולנדי, יאן זווארטנדיק . שיטת הבריחה שהגו שניהם הייתה הנפקת ויזות מעבר ביפן עבור הפליטים. מיפן אמורים היו הפליטים להמשיך אל האי קורסאו שהיה אז בשליטה הולנדית. קבלת ויזות מעבר איפשרה ליהודים לצאת מרוסיה ומליטא.
שלוש פעמים ביקש סוגיהארה אישור מהממונים עליו להנפיק ויזות ליהודים, ונענה בשלילה. כשראה שהמצב הביטחוני מחמיר, החל להנפיק ויזות ללא אישור הממונים. בכתיבה ידנית מרתונית, יחד עם אשתו ועוזרו, לילות כימים, הפיק יותר מ־2,150 ויזות במהלך 1940.
כשנסגרה הקונסוליה היפנית, וסוגיהארה נדרש לעזוב את ליטא – המשיך לכתוב ויזות בתחנת הרכבת בעודו ממתין לרכבת. לאחר שהועלה אל הקרון, זרק מהחלון את הוויזות שכתב בתחנה, יחד עם חותמות שונות. פליטים יהודים אספו את הוויזות ואת החותמות, והנפיקו בעזרתן ויזות מזויפות נוספות.
מספר הניצולים בזכות הוויזות של סוגיהארה היה גבוה יותר ממספר הוויזות, כיוון שוויזות למבוגרים כללו גם את ילדיהם. מספר הניצולים נאמד על ידי יד-ושם בלפחות 1,600. סוגיהארה עצמו העריך את מספרם ב-3,500 ואשתו העריכה ב-6,000. הערכות לא-רשמיות אף עוברות את ה־10,000.
בסוף המלחמה נעצר ביחד עם אשתו וילדיו והם נשלחו למחנה מעצר, בו שהו במשך שנה וחצי. ב-1947 חזר סוגיהארה ליפן ופוטר ממשרד החוץ. העילה לפיטוריו הייתה אי ציות להוראות ממשלת יפן.
סוגיהארה עבד בעבודות כפיים, והוא ומשפחתו חיו בעוני ובדלות.
בשנת 1985 קיבל סוגיהארה הכרה כחסיד אומות עולם על ידי יד ושם. סוגיהארה לא הסכים לקבל כיבודים וטובות הנאה בזכות פעילותו, מלבד מלגת לימודים עבור בנו הצעיר, שהגיע ללמוד באוניברסיטה העברית. הוא גם לא הסכים להתראיין. בראיון נדיר אחד אמר שצריך לעשות את המעשה הנכון משום שהוא נכון.
את סיפורו של סוגיהארה, עד עזיבתו את ליטא, מגוללת תמר ורטה זהבי בספר הנוער "סוגיהארה הסמוראי שסירב לציית". הסיפור שכתבה ורטה זהבי מרתק, מותח, ומצייר תמונה צבעונית ומלאת חיים של חיי היהודים בליטא, בפרט חיי הילדים. תוך כדי הסיפור אנו מכירים את אישיותו המעניינת של סוגיהארה ואת הרקע שלו. אנחנו מתוודעים למשיכתו לשפות ולתרבויות זרות, לחמלה שניחן בה, ולגזענות שנתקל בה כבן ל"גזע הצהוב" באירופה. נראה שכל אלה הביאו אותו להתעניין בחייהם של יהודי ליטא, להתיידד עם אחת המשפחות היהודיות, ולהתקומם על הגזענות שסבלו ממנה.
באחד מביקוריו בחנות הממתקים של אנוצ'קה היהודיה, הוא מספר לה שהוא נצר למשפחת סמוראים. אנוצ'קה מבקשת לדעת עוד על הסמוראים והוא מספר לה שהם היו לוחמים יפנים שהיו חייבים להקפיד על המידות הטובות שלהם. כשהיא מבקשת לדעת מהן המידות הטובות הללו, הוא מונה:
אומץ לב, נדיבות, כנות, הוקרה, שליטה עצמית, כבוד, נאמנות, ציות.
סוגיהארה אציל הנפש, נצר גאה למשפחת סמוראים, סירב לציית.
הוא חשב שמעל חובת הציות, קיימת חובה מוסרית לעשות את המעשה הנכון.
הספר מלווה באיורי שחור-לבן של גלעד סליקטר. האיורים מאופקים אך מלאי רגש, ונעים לפגוש בהם ולערוך הפוגות התבוננות שקטה, תוך כדי קריאת הסיפור האינטנסיבי המותח.
ראוי שכל ילד ישראלי יכיר את סיפורו של האיש אציל הנפש הזה, בפרט לאחר שלמרבה הבושה, לפני מספר שבועות נודע שהחורשה שניטעה לזכרו בבית שמש על קרקע קק"ל ובתרומות יפנים, נעקרה ובמקומה הוקמה שכונת מגורים.
הספר בן 87 עמודים, ללא ניקוד. מתאים לבני 8-14, ואף גדולים יותר.
.
רונית ש' דינצמן [email protected]
.
המלצה על ספר משובח נוסף של תמר ורטה זהבי:
http://saloona.co.il/ligdolimsfarim/?p=246?ref=blog_tags
