פתחתי את הספר. העמוד הראשון הוא כפולה מאויירת, ואין בה מילים כלל. מדובר בספר בפורמט גדול, כך שרוחב האיור הוא 46 סנטימטר וגובהו 30 סנטימטר. התבוננתי בהנאה רבה על האיור המרהיב, העשיר בפרטים. איור שכזה, ללא מילים, שמופיע בתחילת ספר, מתאר את המקום בו מתרחש הסיפור.
האיור מתאר רחוב קטן של עיירה. בתי אבן עם ארובות גבוהות, חבלי כביסה, אנשים מביטים מהחלונות, חתול מתלקק על גג, פועל אוכל כריך, שוטר מציץ מעבר לסמטה, איש עם תיבת נגינה שאוחז בחבל אליו קשור קוף קטן. הקוף מחזיק כובע לאיסוף מטבעות. האיור, כאמור, גדול מאוד, גובה הקוף באיור הוא 2.5 סנטימטר בלבד, והוא נמצא בשולי האיור. אבל ברגע שראיתי אותו, נעלם החיוך מפני.
חשבתי לעצמי שאפילו אם הסיפור שאגלה בדפים הבאים יהיה נהדר, לא אוכל לאהוב ספר שבאמצעות האיור מנרמל את התופעה הנוראית של חטיפת בעלי חיים מהטבע, והפיכתם לחיות שעשועים. קוף קטן שאוסף מטבעות באמצעות כובע עטור פונפון אינו דבר חמוד, הוא לא משהו שלגיטימי שיוסיף צבע ושעשוע לעיר אפרורית וקרה.
הסיפור מתאר, במשפטים קצרים ומחורזים, גניבות קטנות שמבצע גנב חמקן ברחבי העיירה. אף אחד לא מצליח לראות אותו או לתפוס אותו.
הוא גונב בין היתר: מנורה קטנה, סל קש, קופסת כלים, זוג מספריים.
בהתחלה גם הקוראים לא יודעים מיהו הגנב, אבל אט אט האיורים מגלים זוג רגליים שעירות, זנב, צללית לבושה כובע עם פונפון, והם מבינים שהגנב הוא הקוף.
.
מתברר שהקוף הקטנטן שעמד בשולי האיור הראשון, הקוף שחשבתי שהוא חלק מהתפאורה, מהרקע, הוא גיבור הסיפור!
למה גנב הקוף מנורה קטנה, סל קש, קופסת כלים, זוג מספריים וחפצים נוספים? מה הקשר בין החפצים? (שאלה שאפשר לשאול גם את הילדים המאזינים ולחשוב יחד איתם על פתרונות אפשריים)
בעמודים הבאים נפתרת התעלומה: הקוף הגה וביצע תוכנית בריחה. בעזרת החפצים שגנב הוא בנה כדור פורח והמריא אל החופש.
האיור הסוגר את הספר מראה את בעל תיבת הנגינה בועט בזעם בכובע שלו.
בסופו של דבר הוקסמתי מהספר.
הסופר-מאייר יצר ספר מבריק: באמצעות השתעשעות בפתרון תעלומה, הוא מעביר מסר חשוב – חיות בר נועדו להיות חופשיות ולא לשמש חיות שעשועים מאולפות.
.
.
