ילדה קטנה סוחבת חפצים וגרוטאות ברחבי השכונה,וגוררת אותם במאמץ אל הגן הציבורי. הקוראים לא יודעים מה היא מנסה לעשות, אבל הילדים בסיפור יודעים. הם מרפים את ידיה באמירות שאין לה סיכוי, ובצחוקים. וכמו תמיד – יש את זו ששולפת מצלמה כדי להנציח אותה ברגעים המביכים שלה. אחרי הילדים מגיעים בעלי החיים. הם נותנים עצות לא שימושיות, והדרקון מציע שיטת פעולה שרק דרקונים יכולים לבצע.
בסופו של דבר הילדה מצליחה לעשות את מה שרצתה. כל אלה שפקפקו בה אומרים פתאום שידעו שתצליח. הילדה שצילמה אותה אומרת במפורש "כל הכבוד!"
מצא חן בעיני שהספר לא נקרא "הילדה שהצליחה", למרות שהיא הצליחה בסוף. הדגש הוא על הניסיון ולא על ההצלחה. המסר הוא שכדאי לנסות, כי אם לא מנסים – בטוח לא מצליחים. אם מנסים – יש סיכוי להצליח. ומסר נוסף: להקשיב לקול הפנימי, ולא לקולות המקטינים, מרפי הידיים, המייאשים, מהסביבה.
"הילדה שניסתה" שכתבה מאירה ברנע-גולדברג, ואייר רמי טל, הוא פיקצ'ר בוק במלוא מובן המילה: סיפור שמסופר באמצעות שילוב של מילים ואיורים. המילים בלבד אינן מספרות את הסיפור. פיקצ'ר בוק יוצר מעורבות גדולה של הקורא או המאזין, ומעניק חוויה אומנותית ורגשית. "הילדה שניסתה" הוא פיקצ'ר בוק משובח, לבני ארבע ומעלה.
