השבוע עברתי ליד דוכן שהוצב בקניון לכבוד שבוע הספר. מיהרתי, אבל ספר אחד תפס את מבטי בגלל האיור שעל הכריכה. לפעמים אני קונה ספרים רק כדי להתבונן באיורים, וקניתי את הספר.
התברר לי שלא רק האיורים יפים, אלא גם הסיפור.
הָבִּי הוא ילד-סנאי קטן וסקרן שכמו כל אחיו מטייל ביער כדי לאסוף ולאגור מזון. בניגוד לשאר אחיו הוא מגיע גם למקומות מרוחקים ומסוכנים שאמו אסרה להגיע אליהם. בטיוליו הוא אוסף לא רק מזון, אלא גם חפצים יפים לאוסף שלו, למשל קונכיות, נוצות, וכנפי שפיריות נוצצים. יום אחד, בעודו מטייל באיזור אסור, הוא מחליק במדרון תלול ומתגלגל מטה על סלעים ואבנים. כשהוא מגיע לקצה המדרון הוא מוטח בעוצמה במשהו רך, ולא נפגע. אם היה מוטח באותה עוצמה בסלע הסמוך – היה נהרג. המשהו הרך עליו נפל הָבִּי הוא זאב ערבות שהיה שקוע בתנומה. זאב ערבות הוא בעל-החיים המסוכן ביותר לסנאים. הזאב נועץ בו מבט מרושע, והבי בורח. בלילה, כשהבי שוכב במיטתו וחושב על האירועים המסעירים שעברו עליו במשך היום, הוא מבין שהזאב לא היה שקוע בתנומה, אלא לכוד. רגלו האחורית הייתה קבורה תחת גל אבנים. הוא גם מבין שהמבט שנעץ בו הזאב לא היה מרושע, אלא מיוסר, ושהזאב כנראה פצוע.
למחרת חוזר הבי אל המקום. הזאב עדיין שם. הבי מבין שהזאב אכן לכוד ופצוע. הוא חש חובה מוסרית לעזור לו, למרות שהוא פוחד להתקרב אליו. אט אט מצליח הבי לגלגל את כל האבנים מעל רגלו של הזאב, ולשחרר אותו.
הזאב נוהם ואומר לו ללכת. גם באיור הזאב אינו חמוד, הוא גדול, ונראה כועס ומפחיד. אין בו דבר שמקל על הבי, וגם על הקוראים, לאהוב אותו. למרות זאת הבי חוזר גם למחרת ומביא לזאב אוכמניות ופטריות למאכל. כך קורה גם בימים הבאים, הבי מביא לזאב אוכל, מעודד אותו לקום ולהתהלך, והזאב מתחזק.
אט אט מתיידדים הבי והזאב, יארוק שמו. יארוק הוא זאב בודד. הוא מספר להבי שבגלל הפציעה עזב את הלהקה, כי הרגיש שהוא חסר ערך, שאינו יכול לתרום דבר ללהקה. למורת רוחה של משפחתו, הבי עובר להתגורר עם יארוק במאורה שלו ומטפל בו.
הבי מאכיל את יארוק באוכמניות ובפטריות, והוא מתחיל להחלים ולשוטט בסביבה. יום אחד יארוק חוזר עם עקבות דם על חוטמו. הוא אכל בעל-חיים. הבי מתחלחל, אבל הזאב מסביר לו שהוא חייב לאכול בשר, ושהוא אינו יכול להתקיים על אוכמניות ופטריות. יחד עם זאת הוא נשבע לא לטרוף סנאים לעולם.
הבי ויארוק מבלים את הקיץ יחד, ולקראת החורף נפרדים, הבי חוזר למשפחתו, ויארוק חוזר ללהקה.
.
אישיותו של הבי גיבור הסיפור, מעוררת אהדה רבה. הבי שייך למשפחת סנאים גדולה וענפה, אוסף החפצים היפים שלו הוא ביטוי של ייחודיות בתוך המשפחה הגדולה והעמלנית, ששיטוטיה ביער נועדו כדי לאסוף אוכל. כולם אוספים אוכל, אבל הבי גם מביט סביבו ורואה יופי, ואוסף חפצים יפים בנוסף לאוכל. בהמשך הסיפור אישיותו הייחודית מתבטאת גם בידידותו עם הזאב, בניגוד לדעת הוריו ובניגוד לכללי הזהירות.
נושא נוסף ומעניין בספר הוא ההתוודעות לסוגי משפחות שונות. הבי הסנאי חי עם אמו ואחיו במחילה, אביו הוא דמות סמכותית ומרוחקת, ויש לו עוד שבע משפחות במקביל. אמו של הבי דאגנית, מגוננת, זהירה, והיא מבטאת את אהבתה לילדיה ברחרוחים ובליקוקים. יארוק הזאב חי במבנה משפחתי אחר. כל הזאבים חברים בלהקה אחת, הם פחות מגוננים זה על זה, ומחוות האהבה שלהם נראות מרחוק כתגרה המונית. הבי ויארוק מתוודעים זה אל מנהגיו של זה, ומעשירים את עולמם.
.
גם ילדים מתלבטים בין רצון להיות שייכים לקהילה ולהיות כמו כולם, לבין רצון לשמור על ייחודיות. ילדים גם נחשפים למשפחות בהרכבים שונים, שמנהלות את אורח חייהן לפי מנהגים שונים מאלה המוכרים להם בביתם. ספרים עוזרים להם לחשוב על הנושאים האלה, לעבד אותם, ולגבש תובנות. לפעמים קל יותר לילד לקרוא סיפור שלא עוסק בנושאים אלה באופן ישיר שמעורר הצפה רגשית, אלא באופן עקיף, באמצעות הרחקת עדות, כשגיבורי הסיפור הם בעלי חיים ולא ילדים.
"חבר שאין כמוהו" הוא ספר מלא קסם, על רצון להיות שייך ויחד עם זאת לשמור על ייחודיות, על נאמנות לקהילה ויחד עם זאת נאמנות לערכים אוניברסליים של מוסר ועזרה לחלש. הסיפור מלווה איורי צבעי מים צבעוניים ומאירי עיניים, הוא מנוקד ומתאים לראשית קריאה (בני 7-9) ולהקראה לצעירים יותר.
כתב אוליבר שרץ, איירה ברברה שולץ, תרגמה חנה לבנת, הוצאת סיגליות.
