כשלקחתי לידי את "סיפורים לפני השינה לילדות מורדות 2" ציפיתי למצוא סיפורים על נשים שלא נכנעו לתכתיבים החברתיים שהסלילו אותן לכיוונים מסויימים רק בגלל שהן נשים. התחלתי לקרוא, והתברר לי שהסיפורים הרבה יותר מגוונים ושונים זה מזה מכפי שציפיתי.
כמצופה, אכן יש בספר סיפורים על נשים שרצו לעסוק בתחום שהיה סגור בפני נשים, קראו תיגר על מוסכמות מגדריות, והתגברו עליהן. למשל: אן בוני שרצתה להיות פיראטית. ז'אן ברה מצרפת שהייתה חוקרת טבע במאה התשע-עשרה, תקופה שהתחום כלל נסיעות ממושכות בעולם והיה סגור בפני נשים. אישולפן הורגאיב ממונגוליה, ילידת 2003 שהיא ציידת עיט זהוב – תחום שלפניה עסקו בו גברים בלבד.
אבל יש סיפורים לא רק על נשים שמרדו במוסכמות מגדריות. יש סיפורים על נשים שרצו לממש את כשרונן ומרדו בדלתות שנסגרו בפניהן בגלל חוסר השכלה, או חוסר אמון בכישוריהן. למשל הסופרות ג'יי קיי רולינג ואגאתה כריסטי, שבראשית דרכן כתבי היד שלהן נדחו שוב ושוב. גרטי קורי, שהייתה בת 16 כשהחליטה ללמוד מדעים, אבל חסרה לה השכלה מתאימה. תוך שנתיים השלימה חומר לימודי של שמונה שנים, והייתה אחת הנשים הראשונות שהתקבלו לבית הספר לרפואה באוניברסיטת פראג. היא הפכה לביוכימאית ותגליותיה זיכו אותה בפרס נובל.
יש סיפורים רבים על נשים שלא נכנעו לנסיבות חיים קשות והצליחו לחלץ את עצמן וליצור לעצמן חיים טובים יותר מכפי שניבאו להן. נשים שהתגברו על עוני, על מוגבלות גופנית, על היעדר תמיכה משפחתית, על דעות קדומות שמקורן בתרבות שממנה באו.
רוב הנשים עליהן מסופר בספר פעלו למען עצמן, כדי לממש את כישוריהן או את שאיפותיהן. אבל יש בספר גם נשים שבאופן מודע ומכוון פעלו למען נשים אחרות. ביניהן בילי ג'ין קינג אלופת טניס שלחמה למען פרסים כספיים בגובה שווה לגברים ולנשים, וגלוריה סטיינם שלקחה על עצמה את הפצת המסר של שיוון בין גברים לנשים – פמיניזם.
בין הנשים שלקחו על עצמן פעילות למען אחרים, נגע ללבי במיוחד סיפורה של הילדה הקטנה רובי נל ברידג'ס. בכל יום היא הייתה צריכה ללכת דרך ארוכה עד בית הספר שלה, למרות שהיה בית ספר אחר, קרוב לביתה. זאת רק בגלל שהיא הייתה שחורה, ובית הספר בשכונה שלה היה מיועד ללבנים. רובי ואמה נלחמו כדי שהיא תתקבל לבית הספר בשכונה. היא נדרשה לעבור מבחן קבלה קשה, ועברה אותו בהצלחה רבה. ביום הראשון ללימודיה קיבל אותה בשער בית הספר המון זועם שצעק ססמאות גזעניות. רובי נאלצה ללכת בכל יום לבית הספר כשהיא מלווה בארבעה שומרי ראש שהגנו עליה. נורמן רוקוול הנציח את הסיטואציה בציור מפורסם. כיום רובי היא פעילת זכויות אדם.
כל סיפור מלווה באיור. את האיורים ציירו 50 מאיירות מכל העולם, כל אחת בסגנון שונה, והם ממחישים באופן ויזואלי מרהיב את המגוון האתני של הנשים, ואת עושר הסיפורים והקולות שלהן.
"סיפורים לפני השינה לילדות מורדות" הוא ספר מגוון ומרתק, לא רק לפני השינה, ולא רק לילדות. גם ילדים ומבוגרים ייהנו לקרוא אותו וימצאו בו השראה.
.
