את הקשר בין כימיה לאפייה למדתי בזכות בתי, סטודנטית לכימיה, שבשעות הפנאי שלה אופה. במטבח, כמו במעבדה, היא שוקלת את החומרים, מקפידה על טמפרטורות מדוייקות ועל סדר פעולות נכון. כשהספר "לאפות כמו קונדיטור" הגיע אליי וקראתי את גב הספר – מייד עלה חיוך על פניי. בגב הספר נטען שאפייה היא צורה טעימה של אלכימיה.
הספר מתאר את מרווה, נערה מכשפה מתלמדת, שעם סיום השלב הראשון בלימודיה, משובצת נגד רצונה להתמחות באשפות אפייה, בעוד חבריה משובצים לתחומים מלהיבים כמו ניבוי אש וכשפות צורה. המורה שלה, המכשפה מוסקטה, מסבירה לה שאפייה היא למעשה אלכימיה – הפיכת מרכיבים בסיסיים לדברים שונים לחלוטין – מאפים.
המכשפה מוסקטה מתחילה בהסברים על חומרי האפייה הבסיסיים – קמח, סוכר, סוגי שומן וסוגי חלבונים. מרווה מתקדמת בלימודיה צעד אחר צעד, המתכונים שהיא אופה לפיהם נעשים יותר ויותר מסובכים, אבל למרבה המזל כל אחד מהם מלווה בהסברים, דוגמאות ואיורים מפורטים.
נהניתי מאוד מהספר ומהדרך הייחודית שלו ללמד אפייה. בזכות האיורים המפורטים רכשתי הבנה מעמיקה בחומרים ובתהליכי אפייה, והם יועילו לי גם באפיית מתכונים אחרים שאינם מופיעים בספר זה.
הספר מתאים לבני נוער, וגם למבוגרים שרוצים להבין סוף סוף את המדע מאחורי האפיה.
מחברת הספר, פאלין קוך, היא בעלת תואר שני באומנות ועיצוב ובוגרת המרכז הקולינרי הבינלאומי בניו יורק.
עריכת תרגום: נועה סמלסון, הוצאת הכורסא.
