טוק טוק טוק דופקים בדלת!

TUK

בכל יום בשעת צהריים, הולך הילד חיים מקומה שתיים, לבקר את השכנה יעל מקומה אחת. יש להם טקס קטן של שתייה קקאו וקפה בצוותא, ואחר כך הם מבלים זה לצד זה. יעל כותבת וחיים משחק ומצייר בביתה המרווח. במשך אחר הצהריים גם אחיותיו ואחיו של חיים באים לבקר. יעל מכבדת כל אחד מהם במשקה שהוא אוהב, עוזרת לשניים מהם בשיעורים, וכולם מצטרפים לחגיגת הציור והיצירה על הרצפה הרחבה. לקראת ערב מגיעה אמא של חיים לבקר, וגם היא נהנית מהפוגה יצירתית אצל שכנתה. האורח האחרון הוא אבא של חיים, שמגיע כדי לקרוא לבני משפחתו לאכול ארוחת ערב, ומזמין גם את יעל. הסיפור מסתיים בארוחת ערב משותפת ושמחה של כולם.

מה פשר הידידות הזו בין יעל לילדים? יעל, שאין לה משפחה נהנית מחברת הילדים, וכל אחד מהילדים נהנה מתשומת הלב האישית שהיא מעניקה לו – תשומת לב שקשה לקבל כשיש אחים רבים. הם גם נהנים מהמרחבים בדירתה של יעל, והם משתרעים בהנאה על הרצפה רחבת הידיים, מציירים ויוצרים יצירות גדולות מימדים. סביר להניח שבביתם המאכלס שש נפשות, צפוף הרבה יותר.

יעל הזכירה לי את סופרת הילדים לאה גולדברג – אישה שאין לה משפחה, עוסקת בכתיבה, חובבת ציור (לאה גולדברג גם ציירה) וילדי השכונה מבלים אצלה שעות ארוכות. ואם חשבתי שרק נדמה לי, הגיע האיור הזה, שהזכיר לי את המגדל מ"דירה להשכיר" של גולדברג, ואישר לי שלא.

על הסיפור שורה רוח נעימה של קהילתיות ועזרה הדדית. ספר שעושה טוב בלב, ומתאים במיוחד לתקופה זו של התכנסות, ושהייה ממושכת בבית ובסביבותיו (עד טווח של 500 מטר!). האיורים של איתן אלוא עשירים בפרטים ובהתרחשויות והם מוסיפים הרבה עניין ואווירה תוססת ודינמית לסיפור החזרתי.

לאורך הקריאה הייתה לי הרגשה שהסיפור מוכר לי. ואז נזכרתי בספר "כשחיים בא לבקר", של אותה המחברת. כשדפדפתי לסוף הספר ראיתי הערה שהספר ראה אור לראשונה בשנת 2008, בנוסח שונה, בשם שונה, ובאיורים שונים. בנוסח הראשון של הסיפור הילד חיים בא לבקר את השכן גילי. גילי הוא גבר שעובד מול המחשב. כשהספר יצא הוא עורר בי, ובהורים אחרים חוסר נוחות. מעט מאוד הורים ישלחו ילד קטן לבקר גבר שחי בגפו. הסיפור צייר תמונת עולם שנזקקה לתיווך (בדומה לתיווך שנדרש בעת קריאת הסיפור "חנה'לה ושמלת השבת" שמספר על ילדה שהולכת עם גבר זר). מצד שני, מקובל למדי ששכנה מבוגרת מקבלת ילדים מבית הספר ומשגיחה עליהם עד שההורים חוזרים. השינוי בנוסח הספר מבורך, וצועד עם רוח הזמן.

כתבה: דבורה בושרי, אייר: איתן אלוא, עריכה: נרי אלומה, הוצאת ספרית פועלים, 25 עמודים

שתפו:

Share on facebook
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on email
admin

admin

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים קשורים

טוק טוק טוק דופקים בדלת!

בכל יום בשעת צהריים, הולך הילד חיים מקומה שתיים, לבקר את השכנה יעל מקומה אחת. יש להם טקס קטן של שתייה קקאו וקפה בצוותא, ואחר