עוד כשהייתי ילדה לא הבנתי את ההתפעלות משודדי ים ומשודדי דרכים. לא הבנתי למה הם מככבים בסרטים ובספרים, ומדוע הם כל כך נערצים. הרי מדובר בגנבים שפלים. מסיבה זו ניגשתי לקריאת הספר ברגשות מעורבים. מצד אחד: אסטריד לינדגרן – סופרת מהוללת, הסיפור ודאי טוב. מצד שני: ציפיתי לעוד סיפור שמהלל את חייהם הצבעוניים ואת עוז רוחם של שודדי הדרכים.
בורקא ומטיס הם מנהיגי שתי כנופיות שודדי דרכים. שניהם צאצאים לשושלות ארוכות של שודדי דרכים. בלילה בו נולדה רוניה, בתו של מטיס, התחוללה סערה שביקעה לשניים את ההר ואת המבצר הגדול והעתיק בו התגוררה הכנופיה של מטיס. בין שני חלקי המבצר נוצר גיא עמוק וקשה למעבר. מטיס וכנופייתו המשיכו לגור בצד אחד של המבצר. על הצד שמעבר לגיא השתלטו בורקא וכנופייתו.
רוניה גדלה והופכת לילדה בטוחה בעצמה, שלא מהססת לשאול שאלות ולערער על מוסכמות. היא מבינה שאביה והכנופיה, משפחתה למעשה, גורמים עוול וצער לכל מי שנקרא בדרכם. רוניה מחליטה שהיא אינה רוצה להנהיג את הכנופיה בבוא היום, ואינה רוצה להיות שודדת.
בשיטוטיה ביער מתברר לה שהיא אינה הילדה היחידה ביער. היא פוגשת ילד נעים הליכות ששמו בֵּרְק, בנו של בורקא, מנהיג הכנופיה היריבה. שני הילדים הם באותו גיל בדיוק, ולמרות האיבה הארוכה בין משפחותיהם הם מתיידדים ולאחר שכל אחד מהם מציל את חייו של השני נקשרות נפשותיהם לנצח.
הקשר בין הילדים מביא בסופו של דבר לקשר בין שתי הכנופיות היריבות.
הילדים מתבגרים במהלך הסיפור, ומאחר ששניהם אינם רוצים להיות שודדים כשיגדלו, מסתמנות רוחות של שינוי ומעבר לאורח חיים שאינו כולל שוד וגניבה מעוברי אורח תמימים. הקוראים מבינים שרוניה וברק ייסדו שושלת משפחתית חדשה, שתשיג את פרנסתה בדרכי יושר, ללא גרימת עוול וצער לאחרים.
הגברים בסיפור רגישים מצד אחד, אבל אימפולסיביים וחמומי מוח מצד שני. גם רוניה היא כזו, נוחה לכעוס ואימפולסיבית. אבל בניגוד לגברים היא נוחה להתרצות. הנשים היחידות בסיפור הן אמה של רוניה ואמו של ברק. שתיהן מיושבות בדעתן ושקולות. בעוד מטיס וברק מנהלים את ענייני השוד, הנשים מנהלות את המשפחות ביד רמה.
איוריו של קצויה קונדו מזכירים סגנון מנגה יפני. מפתיע לפגוש סגנון כזה בתוך סיפור שמתרחש ביער צפון אירופי, אבל בעצם למה לא? האיורים מנתקים את הסיפור מההקשר האירופי שלו, והופכים את הסיפור לסיפור מסע התבגרות אוניברסלי. חלק מהאיורים הודפס על כפולות עמודים, כך שמרכז האיור נמצא בתפר שבין שני העמודים, וחלקו מוסתר. הדבר פוגם באיורים, ובעמוד 178 אף יוצר תוצאה מצחיקה ביותר.
ספר קולח וקריא. לשמחתי הוא אינו מהלל את אורח חייהם של שודדי הדרכים, אלא מהלל מחשבה עצמאית, קריאת תיגר על מוסכמות, ובחירה חופשית מנותקת ממורשת משפחתית.
ברוב ספרי הילדים והנוער הגיבורים הראשיים הם בנים ונערים. משמח מאוד למצוא ספר נוער-צעיר שהגיבורה הראשית שלו היא ילדה. לא ילדה חלשה הנתונה לחסדיהם של הורים מאמצים או אדונים עשירים, לא ילדה החולמת להתחתן עם נסיך ולהצטרף לשושלת אצולה, אלא ילדת טבע חזקה, עצמאית ומוסרית, שמשנה את חוקי החברה ועתידה לייסד שושלת משפחתית חדשה.
***
[email protected] רונית ש' דינצמן
