ברור שלזוג הורים עכברים שמעניקים לבנם הזעיר את השם "ליאו", שפירושו אריה, יש ציפיות רבות מבנם.
ליאו הקטן לבוש תמיד בשריון אבירים ויש לו גם סוס נאמן. בניגוד לציפיות, ליאו לא אוהב להילחם, הוא ידידותי, חברותי ואוהב לקרוא ספרים. יום אחד ההורים מציידים אותו בחרב ובמגן ושולחים אותו אל עיירה רחוקה כדי לאלף דרקון שממרר את חיי התושבים. בלית ברירה הוא אורז אוכל לדרך וספרים, ויוצא למסע.
בדרך הוא פוגש יצורים מיתולוגיים ואגדתיים מפחידים. הוא יודע לזהות אותם בזכות ספרים שקרא על אודותיהם. הוא מצליח לעניין אותם בספרים שלו, קורא להם סיפורים, והופך אותם ליצורים חביבים ומנומסים.
כשהוא מגיע סוף סוף אל הדרקון, הוא מצליח לשנות את התנהגותו הבריונית בזכות ספר שהתאים עבורו במיוחד.
התרגום והחריזה של גליה אלוני-דגן נהדרים, החריזה נפלאה וקצבית, ובזכותם הסיפור מתנגן ומתגלגל על הלשון. האיורים יפהפיים ומלאים פרטים, כיף לצלול לתוכם ולהתעמק בהם.
בין שורות הסיפור הקליל והמקסים יש מסר עמוק.
ליאו הקטן מצליח לאלף כל אחד מהיצורים המפחידים לא בעזרת חרב, אלא בעזרת ספר. מהו בעצם אילוף? – אילוף הוא תִּרבות. ליאו לא מכניע את המפלצים בכוח חרבו, אלא בעזרת הספרים הופך אותם לבני תרבות שמתנהגים יפה מרצונם הטוב. הספר חזק מהחרב, או כמו שאומרים באנגלית:
The pen is mightier than the sword
הערה קטנה לסיום: אותי שיעשע מאוד שמו של העכברון, אבל מי שלא מכיר את פירוש השם "ליאו" מחמיץ את הבדיחה. לא מקובל לתרגם ולעברת שמות, אבל במקרה הזה,נראה לי שהיה נחמד אם השם היה מתורגם ל"כפיר" או ל"עוז".
***
