חלק ממינהגי החגים הוא לספר לילדים על מקורותיו של החג ועל האירועים ההיסטוריים שקשורים בו. בליל הסדר קוראים את האגדה בחברת הילדים, בפורים קוראים את מגילת אסתר והילדים מרעישים ברעשנים ומתחפשים, בל"ג בעומר מספרים על בר-כוכבא ומדליקים מדורות. בחנוכה נהוג לספר על החשמונאים ומלחמתם באנטיוכוס וביוונים.
הספר "בן ציון והסביבון הראשון" מציע אפשרות מעניינת ומרחיבת אופקים לספר בחנוכה סיפור היסטורי מההיסטוריה הקרובה יותר של העם היהודי.
הספר מספר אנקדוטה מחייו של בן-ציון בנו של אליעזר בן-יהודה מחייה השפה העברית. בן-ציון התגורר עם הוריו בירושלים. הוריו לא הרשו לו לשחק עם ילדים אחרים, מאחר שהילדים האחרים לא ידעו עברית.
הסיפור מתאר את ערב חנוכה. בן-ציון משתוקק לצאת אל החצר ולשחק עם הילדים במשחק המסתובב שלהם. אביו מסרב לתת לו לצאת. בן-ציון בוכה ואמו ניגשת אליו, מנחמת אותו, מזמינה אותו להדליק נר ראשון של חנוכה, לאכול לביבות, ולשחק באותו משחק שבו משתעשעים הילדים בחצר. "אבל אין לנו משחק כזה!" אומר בן-ציון. אמו מחייכת, ואומרת לו שתכין את המשחק במו ידיה.
היא גוזרת עיגול מפיסת קרטון, צובעת אותו בצבעים עליזים, ונועצת עיפרון בדיוק במרכז העיגול. "הנה בן-ציון סובב אותו!" היא אומרת בשמחה. הילד נהנה מהמשחק, מהצבעים שמתמזגים כאשר הוא מסתובב.
הוא ניגש לאביו, אליעזר בן-יהודה, ושואל איך קוראים למשחק בעברית. אביו עונה שאין למשחק שם בעברית, ובעודו מהרהר בשם אפשרי, מציע בן-ציון את השם 'סביבון'. אביו מרוצה מאוד מהשם, וכולל אותו ברשימת המילים החדשות בעברית.
זהו סיפור קצר מאוד, המתאר סיטואציה ביתית, אבל למעשה מתאר סוג של גבורה יהודית. לא גבורת מלחמות, אלא גבורה אישית, פרטית של משפחה שהייתה מוכנה לשלם מחיר אישי למען תחיית השפה העברית. אפשר לראות בסיפור גם ניצחון של מעטים מול רבים. משפחה אחת דוברת עברית מול היהודים האחרים שדברו שפות אחרות.
עוד אפשר לראות בסיפור שיבה לשפה העברית, לאחר ההתיוונות שנכפתה על העם היהודי, וגרמה לו לדבר בבליל שפות לועזיות.
הסיפור מובא בתוך סיפור מסגרת המתאר חגיגת חנוכה בגן ישראלי בימינו.
איורי הספר הם איורי עט בשחור לבן בתוספת צביעה בצבעים בהירים, טכניקה שמזכירה טכניקת צילום מהעידן שלפני צילומי הצבע: תצלומי שחור לבן היו נצבעים בצבעי מים כדי להעניק להם מראה ריאליסטי יותר.
ראוי לציין לטובה שבאיורים פרי עטה של פפי מרזל מופיע מספר שווה של גברים ונשים (הורי הילדים בגן), ומספר שווה של בנים ובנות. מי שמספר לילדים את הסיפור ההיסטורי הוא אבא של אחת הילדות בגן, שידוע כמומחה לסיפור סיפורים. האב שמספר את הסיפור, ואליעזר בן-יהודה, מציגים מודל גבריות שונה ממודל הגברים הלוחמים שנהוג לפגוש בחנוכה.
***
