מאור הוא נער בן 15. הוא מתגורר עם הוריו ושני אחיו בבת-ים. הוא נער מקובל, יש לו הרבה חברים, הוא משחק כדורגל, וילדים קטנים ממנו נותנים לו כבוד. מתחת לחספוס ולקשיחות של מאור, מסתתרים גם רגישות, פחדים, והססנות. את הצד הרגיש שלו מכירה רק חברתו אלינה.
אלינה היא נערה בת גילו, שלומדת איתו בכיתה, היא ילידת אוקראינה שעלתה לישראל בילדותה, ומתגוררת בשכונה עם אמה. היא יפה, צחקנית, ונבונה.
אביו של מאור אלכוהוליסט. הוא חלש, שפל רוח, מושפל, מושתק. בפעם היחידה בסיפור שהוא כבר פוצה פה לדבר, כולם נכנסים לדבריו, ואמו של מאור דוחקת בו לשתות את המרק. למעשה דוחקת בו "למלא פיו מים". לאלינה אין אבא – הוא נפטר עוד באוקראינה. החוסר בדמות אב משותף לשניהם.
באמצע השכונה יש בניין נטוש שמכונה "הטירה", שכולם פוחדים להיכנס אליה. חוץ מאלינה. אלינה אמיצה, והאומץ שלה, התעוזה לעשות ההיפך ממה שמצפים ממנה, עתיד לקבל מימד נוסף בהמשך הסיפור.
אחיה הגדולים של אלינה מגיעים לביקור בארץ, והיא מקבלת מהם במתנה שרשרת זהב שהייתה שייכת לאביה. את השרשרת ענד כל אחד מהאחים בתורו, ועכשיו הגיע תורה של אלינה, וגם היא עונדת אותה. לשרשרת מחובר תליון צלב. מאור, שהמסורת היהודית היא חלק מחייו (אביו שומר שבת, ולמרות שלא תמיד הוא פיקח, הוא מקפיד על קידוש וחלה במלח בערב שבת) מזדעזע מהצלב. הוא שואל את אלינה אם היא נוצריה. היא מסבירה לו שהיא יהודיה, כי אמה יהודיה. מאור מתקשה להבין זאת, ומתחוללת בו סערת רגשות. הוא מנסה לשכנע את אלינה לא לענוד את השרשרת ולא להגיע איתה לבית הספר, מאחר שילדי הכיתה לא יקבלו אותה בהבנה. אלינה מתעקשת לענוד את השרשרת.
השרשרת אכן מחוללת סערה בבית הספר, אלינה מותקפת, ומאור נקרע בין אהבתו לאלינה לבין נאמנותו לחבריו ולערכים החשובים להם ולו.
"באמצע הרחוב" עוסק באומץ בזהותם הרב תרבותית של רבים מעולי ברית המועצות לשעבר, ובמתחים בין ילדים ילדי הארץ לילדים עולים. הסיפור כתוב בגוף ראשון, בכנות נוקבת וברגישות. דמויותיהם של מאור, אלינה, הוריהם, וילדי הכיתה עגולות ואמינות מאוד.
מדובר באחד מספרי הנוער המקוריים החשובים שיצאו לאור כאן בשנים האחרונות, ואני מקווה שנערים ונערות רבים, במיוחד כאלה שמתגוררים בערים עם ריכוז עולים גבוה מברית המועצות לשעבר, יקראו את הספר.
.
