גיבור הסיפור הוא צב (ללא שם) שלא חסר לו שום דבר חומרי, וגם חברים יש לו, אבל הוא לא מאושר. הוא לא מאושר כי הוא לא אוהב להיות צב, מעולם לא אהב להיות צב, הוא מעדיף להיות שחף.
אלי הצבים שומעים את מחשבותיו, ומחליטים להפוך אותו לשחף באופן זמני, כדי שבסופו של דבר ימאס לו, והוא ילמד להודות על מה שיש לו, ויעדיף להיות צב.
גם הקוראים מצפים שזה מה שיקרה, כי זה מה שתמיד קורה בספרי ילדים. הגיבור לומד לקבל את עצמו ולהיות מרוצה ממה שיש לו.
אבל בספר הזה זה לא קורה.
הצב שהפך לשחף מאושר, הוא חיי את חייו כפי שחלם תמיד. לרגע לא עולים בו הרהורי חרטה, הוא אינו רוצה לקבל בחזרה את גופו הצבי, ולא לחזור לחיות חיי צב.
האושר שלו מרגיז את האלים "זה לא טבעי! הוא לא יודע מה טוב בשבילו!"
הם מחליטים להחזיר אותו להיות צב, אבל… זה לא מצליח.
הצב שהפך לשחף חי מאז באושר, והאלים – חלק מהם למדו משהו, משהו משתנה בליבם.
זהו סיפור על צב שנולד בגוף הלא נכון ומאז שקיבל את הגוף הנכון – הוא מאושר.
בעצם זהו סיפור על שחף טרנסג'נדר.
סיפור שהמסר שלו שלא תמיד נכון לקבל את הנתונים המולדים, את החיים, כפי שהם, ולפעמים דווקא נכון לשאוף לשינוי, גם אם כולם חושבים שזה "לא טבעי".
הסיפור מנוקד, מתאים לבני חמש ומעלה.
את הספר יצרו אם ובתה, ירדן וסמדר בן-טבו דה-לאון. הוצאת עם עובד.
רונית ש' דינצמן
